בעודי שוכב על גבי בעת הצום, מהרהר האם להתגנב למקלחת וללגום מעט מים, חשבתי על מי שחייב לי מספר סליחות.
היחידים שממש נראו לי כחייבים לי סליחה ומחילה היו אלי דריקס ולוני הרציקוביץ.
אני לא ידוע כאחד שנוטר טינה לשני האישים הללו, ואפילו להיפך. אני עד היום נרגש מהחתימה שנתן לי אלי דריקס על פתק מצ'וקמק במשחק ההוקרה לסעדיה חתוכה ביהוד לפני כ-15 שנה.
אבל מבחינתי הגיעו מים עד נפש. ההכרה האמיתית הגיעה דווקא במשחק הנצחון הראשון העונה של מכבי ת"א מול מ.ס אשדוד בסופשבוע האחרון.
הם פשוט משחקים מגעיל חשבתי לעצמי. אין מילה אחרת.
מאז ימי האליפות האחרונים (ואני לא מחשיב את האליפות עם קלינגר, אם כבר מדברים על כדורגל מגעיל) לא נצפתה בקריית שלום קבוצה שכיף לצפות בה.
ההרגשה היא שמדובר על בנייה מחדש של קבוצה לאורך פרק זמן לא סביר בעליל. הפועל הספיקה לקום ולרדת ולקום מחדש, כנ"ל הפועל ומכבי פ"ת. ובטח בית"ר י-ם. חיפה פשוט תמיד למעלה. ואיפה מכבי ת"א? אין לי שמץ.
מידי שנה קטסטרופה בבחירת זרים, אובדן מתמיד של שחקני הבית והחלטות שגויות במערכים, גורמים להרהר איך יכול להיות שאף מאמן לא מצליח להשתלט על העסק הזה.
אני מסתכל על המצב כמו על העלייה השנייה מאתיופיה שהופיעה ברעש גדול, עד היום כולם מצטערים על כך שהם לא הצליחו להשתלב כפי שקיוו, אבל אף אחד לא עושה כלום בנדון (ובאמת שאין קשר לברוך דגו).
מי שהיה שם כל הזמן הזה הוא לוני. אני מאוד מעריך את האיש, אני מתעב את הרגעים בהם הוא סופג קללות, אבל משהו כאן לא עובד. יש כאן כשל ניהולי, נקודה.
ולכן, מכיוון שלא עושה רושם שלא אלי ולא לוני מתכוונים ללכת, אני אתנחם בכך שהם יבקשו ממני סליחה כמקובל ביום כיפור:
גמר חתימה טובה ולהתראות בשמחות
היחידים שממש נראו לי כחייבים לי סליחה ומחילה היו אלי דריקס ולוני הרציקוביץ.
אני לא ידוע כאחד שנוטר טינה לשני האישים הללו, ואפילו להיפך. אני עד היום נרגש מהחתימה שנתן לי אלי דריקס על פתק מצ'וקמק במשחק ההוקרה לסעדיה חתוכה ביהוד לפני כ-15 שנה.
אבל מבחינתי הגיעו מים עד נפש. ההכרה האמיתית הגיעה דווקא במשחק הנצחון הראשון העונה של מכבי ת"א מול מ.ס אשדוד בסופשבוע האחרון.
הם פשוט משחקים מגעיל חשבתי לעצמי. אין מילה אחרת.
מאז ימי האליפות האחרונים (ואני לא מחשיב את האליפות עם קלינגר, אם כבר מדברים על כדורגל מגעיל) לא נצפתה בקריית שלום קבוצה שכיף לצפות בה.
ההרגשה היא שמדובר על בנייה מחדש של קבוצה לאורך פרק זמן לא סביר בעליל. הפועל הספיקה לקום ולרדת ולקום מחדש, כנ"ל הפועל ומכבי פ"ת. ובטח בית"ר י-ם. חיפה פשוט תמיד למעלה. ואיפה מכבי ת"א? אין לי שמץ.
מידי שנה קטסטרופה בבחירת זרים, אובדן מתמיד של שחקני הבית והחלטות שגויות במערכים, גורמים להרהר איך יכול להיות שאף מאמן לא מצליח להשתלט על העסק הזה.
אני מסתכל על המצב כמו על העלייה השנייה מאתיופיה שהופיעה ברעש גדול, עד היום כולם מצטערים על כך שהם לא הצליחו להשתלב כפי שקיוו, אבל אף אחד לא עושה כלום בנדון (ובאמת שאין קשר לברוך דגו).
מי שהיה שם כל הזמן הזה הוא לוני. אני מאוד מעריך את האיש, אני מתעב את הרגעים בהם הוא סופג קללות, אבל משהו כאן לא עובד. יש כאן כשל ניהולי, נקודה.
ולכן, מכיוון שלא עושה רושם שלא אלי ולא לוני מתכוונים ללכת, אני אתנחם בכך שהם יבקשו ממני סליחה כמקובל ביום כיפור:
- סליחה על האדישות - כי אי אפשר כבר עם החצי חיוך הזה
- סליחה על בחירת הזרים - אמיל אמבמבה עדיין מחפש לאיזה שער להבקיע
- סליחה על אלי ביטון, ראובן עובד ואבי סטרול - אם אתם לא יודעים להביא זרים, לפחות תשמרו את שחקני הבית
- סליחה על הזיגזגים עם נמני - וגם השחרור של בנין היה רחוק ממכובד
- סליחה על האצבע המאשימה לכיוון קלינגר - לא רואה שהמצב השתפר מאז
- סליחה על שיטת משחק מגעילה - אין ספק שקלינגר גם צריך לבקש סליחה
- סליחה על הזלזול בקהל ובסמל - מי שמע על אוהדים שבמקום להתרכז בשירה, מתרכזים בלוודא שכולם לובשים שחור.
- סליחה על מחירי הכרטיסים - על מה בדיוק אני אמור לשלם פה?
- סליחה על כך שבזבזתי עליהם כסף ב"שלם וצפה"
- ובעיקר סליחה עתידית במידה והמצב יימשך כמו שהוא
גמר חתימה טובה ולהתראות בשמחות
