ישנם רגעים שמעלים חיוך.
ישנם רגעים שעושים WOW קטן.
ישנם רגעים שאחריהם אתה מוכן להחזיר את המפתחות , להזדכות על הציוד ולתלות את הנעליים (ביחרו את הקלישאה האהובה עליכם).
הרגע הבא הוא מהסוג השלישי.
במרוצת שנת 1999, רגע לפני אלף חדש ומסקרן, הסתיימה לה המאה האחרונה בבום!
מנצ'סטר יונייטד מבקיעה שני שערים בתוספת הזמן מול באיירן מינכן על מנת להפוך את התוצאה ולזכות בגמר ליגת האלופות.
האיצטדיון בברצלונה מתפוצץ מרוב רעש ובלגן.
טדי שרינגהאם, שהיה זקן עוד כנולד, ואולה גונה סלושיאר, הילד הנצחי, הבקיעו שני שערים שגרמו לכל מה שחוויתי לפני כן להחוויר ולהיראות כלא רלוונטי עד כמעולם לא היה מלכתחילה.
היום הזה היה עוד יותר מיוחד בשבילי ,מהסיבה שזה היה היום היחיד במהלך כל השירות הצבאי שלי שקיבלתי גימלים - איזה יום מצויין לקבוע פגישה אצל רופא. עד היום אני גאה בעצמי על התזמון.
מי שרוצה לראות תקציר של המשחק, מוזמן ללחוץ על ה-PLAY.
תבלו.
נ.ב
יונייטד הם הדבר האדום היחיד שאני אוהב חוץ מעגבניות. כל השאר צהוב...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה